אורז פרסי

הסיפור הבא מגיע מהתקופה בה הייתי מתנדב בער"ן. פעם בשבוע בערך הייתי מתייצב למשמרת, ומבלה את הערב או הלילה בשיחה עם אנשים שונים, שלא ידעתי כיצד הם נראים או מה שמם. שיחות מלב אל לב, כאשר נדמה שכל שאר העולם … המשך קריאה

כעבור עשרים שנה

היינו אז בתיכון. רגע לפני שהתחלנו את החיים האמיתים, אני ור' קבענו פגישה לעוד עשרים שנה. זו היתה חצי בדיחה. הרי באותם ימים לא תכננתי אפילו שנה קדימה. לא ידענו היכן נשרת בצבא. לא ידענו מה נעשה לאחר מכן. מי … המשך קריאה

הקלות הבלתי נסבלת של הפירוש

נתקלתי בפוסט הבא בפייסבוק, והרגשתי שאני רוצה להגיב עליו. אני מרשה לעצמי לצטט את הטקסט, תוך השמטת שם הכותבת. לא. לא זימנתי את המחלה שלי לעצמי למרות שאת ממש בטוחה. לא, גם אין לי שום רווח מזה שאני חולה – … המשך קריאה

הכדור של יום חמישי

  -"אני יודעת שאנחנו צריכים להפרד", היא אמרה. "אני מרגישה יותר טוב. אני חושבת שיהיה בסדר". הנהנתי, והיא התרווחה מעט. מבטה נדד אל הקירות המתקלפים. בקול מהורהר הוסיפה: "אני אתגעגע למקום הזה. התרגלתי. לבוא לכאן כל שבוע, לפינה החמה הזאת. כל … המשך קריאה

ליל הכוכבים

מדי פעם אני מביט במגירת הכתבים שלי. יש שם כל מיני רעיונות חצי בשלים, ודברים שלעתים רחוקות מתגבשים לתוך דבר מה. לפעמים אני נגש לשם כדי לקבל השראה לפוסט. כך היה היום, ואכן מצאתי משהו. תרגום ישן שלי, לשיר 'וינסנט' של … המשך קריאה

על תובנות וחוויות בטיפול

לפני מספר שבועות, כאשר אחד המטופלים הגיע אלי, הוא אמר לי שבפגישה הקודמת אמרתי משהו שגרם לו ממש להבין את עצמו. הוא הבין מדוע הוא אינו מצליח להתחייב לאף פרוייקט מתחילתו ועד סופו. מדובר בבחור מבריק, עם המון חלומות, אבל שלא … המשך קריאה

פיברומיאלגיה: הכאב שבין הגוף לנפש

 עיינתי השבוע ב'מגרת הפוסטים' שלי. גיליתי שיש שם לא מעט כתבים, שאת כולם צינזרתי מסיבות שונות. בראש ובראשונה – כדי לא לפגוע בפרטיותו של אף אחד.  אני לא רוצה לפרסם שום דבר שיגרום נזק כלשהוא למטופל. אז אני כותב למגרה, … המשך קריאה

היי שקטה

קרה לי משהו קצת מוזר לפני כמה ימים. הטלפון התחיל לנגן מעצמו שיר. כנראה נלחץ בו משהו כשהיה בכיס. לקח לי קצת זמן, כי הווליום היה נמוך, אבל כשהגברתי, זיהיתי שזהו השיר 'היי שקטה', בביצוע שלא הכרתי. חיפשתי בנבכי הטלפון, … המשך קריאה

טיפול בחשיפה

היה לו זקן לבן, עבה וסמיך. הוא חבש מגבעת שחורה, והיה עטוף בחליפה ארוכה. פניו היו מחורצות קמטים, זכר לחיוך ולצחוק של פעם. הוא הגיע אלי, כמו רבים אחרים, כי חייו קרסו ביום אחד. באירוע שנמשך דקות ספורות. אירוע שבו … המשך קריאה

כאחד האדם

הוא היה חייל משוחרר. קצין מצטיין שהחל לבנות את חייו. הוא גילה שלפעמים, גם כשאתה יוצא מהצבא, הצבא לא יוצא ממך. אפשר לקרוא לזה "פוסט טראומה", אני מניח. אבל מילים לא מכסות את זה לגמרי.   הוא היה מוצף בעצב, … המשך קריאה