אין כמעט אף אחד שלא חשב על התאבדות בזמן זה או אחר של חייו. לפעמים זהו הרהור חטוף. לפעמים זהו רצון עיקש. אם הגעת לדף זה, אצא מנקודת הנחה שגם אתה, הקורא, חושב על כך.
לפני שאמשיך, אתנצל: הדף הזה יכתב בלשון זכר מטעמי נוחות.
אולי יש זמנים שבהם אתה רוצה למות. אולי אתה חש כך אפילו עכשיו. אולי אתה מרגיש שבאו מים עד נפש. שאי אפשר יותר. שהסבל בלתי נסבל.
אינני יודע אם שיתפת מישהו במחשבות הללו. אם כן, אולי אמרו לך 'להפסיק לדבר שטויות'. אולי ניסו לתת לך סיבות לחיות ולשכנע אותך שזו טעות. אלה הן תגובות טבעיות. כשאתה מדבר על מוות, זה מפחיד אנשים נורא. אבל תגובות כאלה יכולות לגרום לך רק להסגר יותר, ופשוט לדבר על כך פחות. בהדרגה, הבדידות עלולה להתגבר, ויחד איתה הרצון למות.
לכן, לא אעשה כאן דבר מאלה. אני גם לא חושב שדף באינטרנט יכול לשנות את דעתו של מישהו בנושא כל כך עמוק. בסופו של דבר, לכל אחד יש את האפשרות לקחת את נפשו, והסביבה לא יכולה למנוע זאת לאורך זמן.
החלטות כמו אלה, של חיים ומוות, אינן נבנות או מתפוגגות בקלות. יש להן סיבות. הרצון למות נובע מסבל נפשי כבד. ברוב המקרים אנשים רואים את ההתאבדות כמפלט אפשרי מאותו סבל. יש בזה הגיון. זה אינו שגעון. האדם האבדני, בסופו של דבר, מעוניין לעזור לעצמו. הוא פשוט לא רואה דרך אחרת.
הבעיה היא שהתאבדות גם מבטלת את התקווה לשיפור במצב, לאור בקצה המנהרה. חשוב לי להזכיר לך שיש כזה אור. באמת. אנו יודעים זאת מעדויותיהם של אנשים שניסו להתאבד, נכשלו, ומצאו אחר כך בכל זאת דרך לחיים טובים. כשאתה נמצא בבור שחור, קשה לך אולי להאמין בכך. דכאון הינו דבר שמעוות את התפיסה, שמשחיר הכל, שלא ניתן כמעט לראות דרכו.
אגלה לך סוד: גם אם אתה נמצא עכשיו בתוך אותו בור שחור, יש בתוכך חלק שמאמין איפושהוא שיש לך עוד סיכוי. גם אם זה אחד למליון. אם לא היית מאמין בכך כלל – לא היית קורא שורות אלה. בעצם, כנראה שכבר לא היית קיים.
השאלה אם כן היא מהו אותו סיכוי. מהיכן תבוא הישועה. אין לי על כך תשובה פשוטה. זה משתנה מאדם לאדם. זה דורש חיפוש. לא אשקר לך. הדרך ארוכה. השאלה היא כיצד עוזרים לך להמשיך ללכת בה, ולא לוותר.
התשובה, לעתים קרובות, עוברת דרך אנשים אחרים. אם יש משהו שמגביר את הסבל, זוהי הבדידות. אל תהיה לבד. אתה זקוק למישהו שיקשיב לך, שישמע אותך, שיהיה לו אכפת. שיעזור. זה יכול להיות חבר טוב. זה יכול להיות מטפל. זה יכול להיות מתנדב בקו חירום לעזרה נפשית. הללו פועלים וזמינים גם בלילה, והשירות אנונימי לחלוטין.
אני ממליץ מאד על קו החירום של ער"ן (1201 מכל טלפון) או על הצ'אט של ער"ן או של סה"ר. זו יכולה להיות עבורך התנסות בשיחה מסוג אחר; כזו שבה מקשיבים לך, ולא שופטים אותך. שירותים אלה טובים למצוקה בזמן אמת. בטווח הארוך, עם זאת, רצוי לפנות לטיפול נפשי, ואולי גם פסיכיאטרי.
אם אתה חש שאתה עלול לפגוע בעצמך באופן מיידי, ויש לך תכנית ואמצעי לעשות זאת: אנא, לך למיון בבית חולים פסיכיאטרי. קח מונית. תבקש ממישהו קרוב שיסיע אותך. בקש עזרה. בכל שעה. אין לך מה להפסיד. בוודאי לא משהו שחשוב יותר מהחיים ומהעתיד שלך.