Edward Munch – La melancholie

זה יכול להיות הנער השתקן בכיתה.
זו יכולה להיות החברה החייכנית בעבודה.
זה יכול להיות המפקד המוערך ביחידה.

אתם לא יודעים, אבל הנער הזה כל הזמן חושב אם לבלוע את כל הכדורים שבארון.
אתם לא יודעים, אבל כשהחברה מגיעה הביתה, היא יושבת עם סכין ביד ומנסה לא לחתוך את עצמה.
אתם לא יודעים, אבל המפקד כבר עלה כמה פעמים לגג, וניסה לאזור אומץ לקפוץ.

כשאתה מדוכא, כל יום הוא מאבק.
אתה מחפש סיבה לחיות ולא מוצא.
אתה מעביר יום ועוד יום. אתה ישן הרבה.
ככל שהזמן עובר, המוות נראה כמו המפלט היחיד.
אבל חלק קטן ממך עוד מנסה להמשיך.

להתמודד עם דכאון זה כמו לחצות את האוקיינוס בשחיה.
אתה לבד, נאבק בגלים. אתה מתעייף. אתה מותש.
אתה שוחה יומם ולילה. וכל כך מתפתה לוותר.

אתם שם – תחזיקו מעמד.
יש אדמה באופק.
לכולנו כואב
לפעמים.