הפרעה פוסט טראומטית (PTSD)

הנפש האנושית הינה בעלת יכולות הסתגלות והתמודדות מדהימים. ברוב המקרים, האדם יכול להתאושש גם מחוויות קשות מאד. עם זאת, כאשר אנחנו נחשפים לארוע חריג בעצמתו ובמידת הדחק שהוא גורם, יש מקרים בהם אותו ארוע 'נתקע' בתוכנו, ובמידה מסויימת גורם לנו להמשיך לחיות אותו גם לאחר שהסתיים. מצב זה קרוי 'הפרעה פוסט טראומטית (PTSD) והוא עלול להתרחש מיד לאחר הארוע או כעבור זמן רב ממנו.

'זה כאילו שאני שוב שם. בלבנון. פגזים שורקים ממעלי, ואנשים צועקים לי – תזהר! תתכופף! זה קורה לי פתאום…. מספיק שיהיה איזה רעש פתאומי בחוץ… ואני שם. אחר כך אני רואה שאני מזיע כולי. אני מנסה לא לחשוב על הדברים האלה, אבל לא מצליח. לפעמים בא לי פשוט למחוק את כל המחשבות שלי.'

מה מבדיל טראומות מארועים אחרים? הטראומה הינה ארוע שנמצא 'מחוץ לסקאלה', שמהמם אותנו, ששובר לנו תפיסות יסוד ומערער אמיתות שהיו לנו עד כה בנוגע לבטחון הבסיסי שלנו. הטראומה משאירה את חותמה על הנפש באופן שמשנה את הרגש, החשיבה וההתנהגות שלנו בעתיד.

ארועים טראומטיים כוללים פחד עצום. לרוב מדובר במצב שמסכן את שלמות הגוף ואת החיים שלך או של אדם קרוב לידך. ארועים מחוללי טראומה יכולים להיות, לדוגמא, תאונת דרכים, רעידת אדמה, פיגוע טרור, אונס ועוד. לא חייבת להיות פגיעה פיזית בפועל; הפגיעה הינה נפשית. במהלך אותם מצבים מסכני חיים מתרחשים בנו שינויים פיזיים ונפשיים. בעוד שאצל רוב האנשים התסמינים יחלפו כעבור שעות או ימים מספר, הרי שאצל חלקם הדבר לא יתרחש. הטראומה הינה במידה רבה 'התקעות' של אותם שינויים והמשכות קיומם גם זמן רב לאחר הארוע – לאורך חדשים ואפילו שנים.

הסימפטומים הפוסט טראומטיים נחלקים למספר קבוצות:

עוררות מוגברת: בעקבות הטראומה, האדם הופך להיות רגיש יותר לגירויים. הוא נהיה יותר קפצני, עצבני, שם לב לכל רעש קטן, מתעורר בקלות משינה וכדומה. ניתן להבין תסמינים אלה כנסיון מתמיד של הנפש להגן עלינו מתחושת חוסר האונים שחווינו בטראומה, דרך כוננות מתמדת והכנת הגוף לפעולה בכל עת.

חוויה מחדש של הטראומה: הארוע מופיע שוב כזכרונות, חלומות, רגעים של פלאשבק וכדומה. בעת החוויה המחודשת יכולות להופיע תחושות פיזיות ונפשיות שהתרחשו בעת הארוע עצמו – והללו יכולות להיות מאד לא נעימות, ולעורר מצוקה רבה.

המנעות: האדם משתדל להתרחק ממצבים, מחשבות ורגשות אשר עלולים להזכיר באופן כלשהוא את האוע הטראומטי. ניתן לראות את ההמנעות כדרך שבה האדם מגן על עצמו מפני עצמת הרגשות והתחושות הפיזיות שעולות במהלך החוויה המחודשת. ישנן דרכים רבות ומגוונות להמנע, והם משתנות בהתאם לפרטי הטראומה ועצמתה. להלן מספר דוגמאות:

  • המנעות מעילה על כלי רכב (כי אולי תהיה תאונה)
  • המנעות מהגעה למקומות ציבוריים (כי אולי יהיה פיגוע)
  • המנעות מקריאת עיתון (כי אולי תהיה בו ידיעה מזעזעת)

במקרים מסויימים (ובמיוחד בפוסט טראומה מורכבת – CPTSD), ההפרעה כוללת גם תסמינים דיסוציאטיביים:

  • תחושה של 'חוסר מציאות', כאילו דברים אינם אמיתיים, או כאילו אתה מצוי בתוך חלום
  • תחושה של ניתוק מעצמך, או שאתה צופה בעצמך מבחוץ כאילו היית אדם אחר
  • שכחה של פרטים שונים מהארוע הטראומטי, ובכלל 'העלמות' של פרטים חשובים גם מחיי היום-יום ומחוויות שהיו בעבר – זכרונות, רגשות, תחושות גוף ועוד.

ניתן לראות את התסמינים הדיסוציאטיביים כדרך שבה הנפש מנסה להתמודד עם עצמת הרגשות שעולות בעת החוויה של הארוע הטראומטי. זהו סוג של 'קו הגנה שני' שמופעל כאשר ההמנעות נכשלת, ושמטרתו הינה להפחית את העצמה של החוויה דרך הפיכתה ללא אמיתית או ניטרול מרכיבים שונים שלה. יתכן שזו גם הסיבה שלאנשים הסובלים מפוסט טראומה יש סיכון מוגבר לפנות לחומרים משני-תודעה (סמים, אלכוהול וכדומה) – דבר המכונה Self Medication.

התסמינים הפוסט טראומטיים יכולים להראות כולם כדרכים הגיוניות של להגן על עצמה מזכרון הטראומה. עם זאת, כאשר הם מתרחשים בעצמה גבוהה, האדם חווה מצוקה עזה ותפקודו עלול להפגע קשות. מצבים קשים של PTSD יכולים להוביל לכך שהאדם לא יצא מהבית, לא יקיים קשרים חברתיים, ינסה לשמור על עצמו במצב של חוסר תודעה דרך התמכרות לחומר, ייטה להתפרצויות זעם, וישקע בדכאון כתוצאה מהצמצום שבחייו.

טיפול נפשי בטראומה יכלול לרוב מידה מסוימת של חשיפה: במהלך הטיפול תהיה נגיעה חוזרת באותם דברים שהנפש מנסה להמנע מהם – בין אם הללו נפשיים או התנהגותיים. כאשר הדבר יתרחש, יגלה האדם כי יש בתוכו דרכים נוספות להתמודד עם הארועים שעבר. ככל שהטראומה חמורה יותר, כך יגבר הקושי של המטופל לבצע חשיפה. כיון שכך, על החשיפה להיות בקצב מתאים, תוך תשומת לב לכוחות המטופל ומתוך משא ומתן עמו.

כל הציטוטים בדויים כמובן, ומובאים לצורך המחשה בלבד.