דיכאון

מ', בן 57: "זו היתה תקופה נוראית. קשה לתאר את זה…. זה התחיל לאט, לפני חמש שנים. התחלתי להיות יותר ויותר עייף. היה לי לא טוב. כל הזמן הייתי עצוב. לפעמים אפילו לא ידעתי למה. היו ימים שהייתי מסתגר בחדר, סוגר את הוילונות ולא יוצא מהמיטה עד אחרי הצהריים. כשהייתי מגיע לעבודה, בקושי תפקדתי. אנשים דיברו וזה עבר מעלי."

דכאון הנו מצב הכולל מצוקה נפשית ופגיעה בתפקוד. הוא אינו נתפס כנורמטיבי; גם האדם המדוכא וגם סביבתו חשים שהוא 'איננו בסדר'. היחס הפנימי והחיצוני לדכאון יכול להיות מכאיב מאד ומשתק בפני עצמו – וכך נוצר מעגל שמנציח את עצמו. במצבים חמורים הדכאון הופך להיות אף למסוכן, בשל האפשרות של אבדנות:

"הרגשתי כזה אפס… וכולם אמרו לי שלא מבינים מה קורה לי, שאפסיק לדבר שטויות ושאצא מזה כבר. אבל פשוט לא יכלתי. לא יכלתי… נהיה לי ברור שלכולם יהיה יותר טוב אם פשוט לא אהיה כאן יותר".

כיצד נזהה דיכאון?

אדם סובל מדכאון קליני כאשר הוא חש מצב רוח ירוד ו/או אבדן עניין והנאה מהחיים, הנמשכים למשך רוב היום ולאורך זמן.

  • כאשר הסימפטום המרכזי הינו מצב רוח ירוד, האדם חווה עצב, נוטה לבכות, וחש סבל פנימי רב.
  • כאשר הסימפטום המרכזי הוא אבדן עניין והנאה, התחושה היא של 'מוות פנימי', חוסר תקווה וריקנות.

בנוסף על אלה, לדיכאון קליני יש אלמנטים גופניים:

  • שינוי משמעותי במשקל (עליה או ירידה של כ 5% בזמן קצר)
  • שינה מרובה, חוסר יכולת לצאת מהמיטה למשך חלק ניכר מהיום, או לחלופין נדודי שינה.
  • שינוי בתפקוד המוטורי – חוסר שקט ותזזיתיות, או לחלופין האטה משמעותית בתנועה.
  • תחושת עייפות וחוסר אנרגיה לאורך רוב היום.

אופי חשיבתו, ותוכן מחשבותיו של האדם המדוכא גם הם משתנות:

  • ישנן תחושות של חוסר ערך עצמי, שנאה עצמית, או האשמה עצמית רבה.
  • קצב החשיבה יורד, יש קושי בריכוז ובקבלת החלטות.
  • האדם מתחיל לעסוק באופן גובר במחשבות אבדניות

לא כל הסימפטומים הללו קיימים אצל כל אדם, וככל שיותר מהם נוכחים, ובעצמה רבה יותר – כך הדיכאון חמור יותר.

טיפול נפשי יכול לסייע מאד לאנשים הסובלים מדכאון. עם זאת, ככל שחומרת הדיכאון רבה יותר, כך רצוי לטפל בו במקביל גם בתרופות פסיכיאטריות. כאשר הדכאון הינו קשה ועמוק, אין לקיים טיפול נפשי שלא במקביל לטיפול פסיכיאטרי (לרוב, הדבר יבדק במהלך האינטייק).

כל הציטוטים בדויים כמובן, ומובאים לצורך המחשה בלבד.