סל שיקום – מדריך למשתמש – חלק א'
הקדמה:
אחת הדילמות בטיפול נפשי היא השאלה האם על המטפל לסייע למטופל לא רק במישור התוך נפשי, אלא גם בעולם החיצוני. מצד אחד יש שיגידו שחובת המטפל להוביל מהלכים של מיצוי זכויות, לספק מידע ולעודד את המטופל לבצע שינויים בחייו. מצד שני, יש שיטענו כי הנסיון של המטפל 'לסדר את חייו' של המטופל הינו חודרני, פטרוני ובא על חשבון עבודה תוך נפשית שתביא שינוי אמיתי. דילמה זו הינה עמוקה ומסובכת, ולא אעסוק בה במסגרת הפוסט הזה. כפי שאני רואה זאת, אין תשובות מוחלטות; לעתים יש מקום רב לפעולה בעולם החיצוני ולעתים הדבר אינו מתאים כלל. הדבר תלוי במקרה הספציפי, ברצון המטופל, בכוחותיו וצרכיו.
הסיבה שבגינה החלטתי לכתוב על סל שיקום היא משום שמנסיוני גיליתי שלעתים, באותם המקרים שבהם הגיעו המטפל והמטופל להבנה שיש מקום לממש את זכויות המטופל לקבלת עזרה חמרית מטעם החוק – הרי שגם למטפלים וגם למטופלים אין ידע כיצד לעשות זאת בפועל. אינני מתיימר להיות מומחה בנבכי הביורוקרטיה הישראלית, אך כן צברתי נסיון מסויים שיתכן ויוכל לסייע לאחרים – ולכן רציתי לכתוב על הנושא. אם ברצונכם לקבל 'מידע יבש' ומלא יותר על תנאי הזכאות וכו', אפשר לקרוא כאן, ועל רשימת השירותים הקיימים אפשר לקרוא כאן.
מהו סל שיקום?
סל שיקום הינו מעטפת שהמדינה בנתה במטרה לאפשר לאנשים הסובלים מנכות נפשית לחיות בכבוד וברווחה בקהילה. מעטפת זו הוקמה במסגרת החוק לשיקום נכי נפש בקהילה (2000), והיא חוללה מהפכה של ממש בתמיכה ובסיוע שניתנו לחולי נפש בארץ. אם בעבר הגישה הכללית היתה ש'רחוק מהעין – רחוק מהלב' – וחולים ממושכים הופנו בעיקר לאשפוזים ארוכים בבתי חולים פסיכיאטריים, הרי שכיום במסגרת סל שיקום נוצרו אלטרנטיבות רבות וטובות לשילוב החולים בקהילה. התפיסה הכללית הינה שעם מספיק תמיכה, אנשים הסובלים מנכות נפשית יכולים לבנות חיי רווחה, למצות עצמם בתחומי תעסוקה ופנאי, ולהתמודד באופן טוב יותר עם מחלתם. אני מסכים מאד עם גישה זו.
למי מיועד סל שיקום?
סל שיקום מיועד לעזור לאנשים שסובלים מהפרעה הנפשית אשר מקשה עליהם לתפקד בתחומים בסיסיים כגון מגורים עצמאיים, מציאת עבודה, השתלבות במסגרת חברתית ועוד.
מבחינה פורמאלית, שירותי סל שיקום ניתנים לאנשים המוכרים על ידי ביטוח לאומי כסובלים מנכות נפשית בשיעור של 40% לפחות. מי שאינו מוכר על ידי ביטוח לאומי יכול להבדק על ידי פסיכיאטר שהוסמך לכך מטעם ביטוח לאומי על מנת לקבל אישור זה.
ניתן גם לפנות עם טופס החתום על ידי פסיכיאטר 'רגיל' אך במצב זה יש צורך לפנות לועדת חריגים, ולשכנע את והוועדה כי האדם תואם לפרופיל צרכני השירות. לדוגמא – אדם המאובחן כסובל מהפרעה דו קטבית אך אינו מעוניין לפנות לביטוח לאומי בשל אי רצון לקבל תוית של 'נכה' (בעיני הסביבה או בעיני עצמו).
סל שיקום מיועד למבוגרים בגילאי 18-65. הגבלת הגיל הנה בעייתית ודי מקוממת: מבחינת המדינה, בגיל 65 האנשים מפסיקים להיות 'נכים', ועוברים לסטטוס של 'קשישים'. דבר זה משתקף גם בקצבאות (קצבת זקנה מחליפה את קצבת הנכות). מסיבה זאת לא ינתנו שירותי שיקום חדשים לאנשים מעל גיל 65. עם זאת, מנסיוני יש פתיחות בוועדות סל שיקום להארכת האישור של שירותים קיימים עבור אנשים המצויים במסגרת מסויימת שנים רבות. גם כאן נדרשת לעתים פניה לועדת חריגים.
אילו שרותים נותן סל שיקום?
סל שיקום מספק סיוע ב – 4 תחומים עיקריים: מגורים, תעסוקה, השכלה ופנאי. פרט לכך, יש אפשרות לקבל סיוע חומרי בצורת סיוע ברכישת ציוד לבית (מה שקרוי 'קרן שיקום'), ובטיפולי שיניים.
בכל אחד מהתחומים, ישנו רצף של שירותים, כאשר בקצה אחד ישנם שירותים המתאימים לאנשים פגועים מאד ועם כוחות מועטים, ובקצה השני שירותים המתאימים לאנשים בעלי כוחות רבים יותר. לדוגמא, בתחום המגורים יש בצדו האחד של הרצף אפשרות למגורים בהוסטל, דבר המתאים לאנשים שלא מסוגלים להסתדר בעצמם בדירה, ובצדו השני של הרצף – ליווי בדיור לאנשים שמסוגלים לשכור דירה ולהתנהל בה באופן עצמאי למדי.
את הרשימה המלאה של סוגי השירותים ותאור יותר מפורט שלהם אשאיר לפוסט הבא.
איך זה עובד?
השירותים ממומנים על ידי משרד הבריאות, ומסופקים בפועל על ידי עמותות וחברות פרטיות. למודל הזה (שהינו בעצם מופרט), יש יתרונות וחסרונות. התהליך הינו כזה: המטופל אמור לגשת לוועדת סל שיקום במשרד הבריאות, ולקבל אישור לקבלת סוג שירות מסויים (לדוגמא, חונך). לאחר מכן הוא יכול לפנות באופן עצמאי לכל אחד מספקי השירות ולממש את ה'קופון' שקיבל. האישור של סל שיקום תקף לשנה, וכאשר הוא נגמר יש צורך לפנות שוב לוועדה על מנת לחדש אותו. חידוש אישור הינו תהליך מהיר יחסית שלרוב מבוצע על ידי המסגרת השיקומית, ולא בהכרח תוך השתתפות פעילה של הפונה.
היצע השירותים משתנה באיזורים שונים בארץ, כאשר באופן כללי ככל שמדובר באיזור עם אוכלוסיה גדוליה יותר כך יזמים שונים פותחים שירותים באותו מקום. אני אישית מצוי בעיקר בשירותים הקיימים באיזור ירושלים, המכילה עשרות מסגרות המספקות שירות לצרכני סל שיקום.
הוועדה עצמה היא פורום שבו האדם מציג את עצמו, ומסביר מה הוא רוצה. חברי הוועדה מתרשמים ממצבו ומנסים להציע את סוג השירות שלדעתם יתאים לאדם. בין השאר רכזי השיקום יספרו על שירותים שונים קיימים וינסו להגיע להמלצה למקום ספציפי אליו יופנה האדם. לדוגמא – אדם מעוניין בתעסוקה, ובוועדה מגלה שיש פרוייקט של עבודה מוגנת בחנות ספרים שנשמע לו מעניין. הוועדה מאשרת את סוג השירות (מפעל מוגן) – והאדם פונה לחנות הספרים המוגנת ומתחיל תהליך של השתלבות בה.
לעתים יש פערים בין הרצונות של האדם הפונה לבין החלטת הוועדה. לדוגמא, כאשר אדם מצוי במצב פסיכוטי סוער לרוב לא יאושרו לו שירותי שיקום עד שמצבו ישתפר. אדם שאינו נמצא במעקב פסיכיאטרי גם לא יקבל שירותים ברוב המקרים. סיבה נפוצה נוספת לאי אישור שירותים היא כשהפונה משתמש בסמים ואינו נכון לעבור תהליך גמילה.
איך פונים לסל שיקום?
הפניה לסל שיקום צריכה להתבצע דרך איש מקצוע המכיר את האדם ומלווה אותו בתהליך השיקום שלו – בדרך כלל פסיכיאטר, עובד סוציאלי, או פסיכולוג. ישנם סט של טפסים שצריך למלא (חלק על ידי המטפל וחלק על ידי המטופל), שבהתחלה נראים מסובכים אבל בפועל אינם כל כך נוראיים. לחץ כאן להורדת טפסי סל שיקום.
מתוך רשימת הטפסים בקובץ, חייבים למלא את הטפסים הבאים:
- טופס פרטים אישיים (יש לצרף לו גם צילום ת.ז.)
- דו"ח רפואי – צריך להיות ממולא על ידי פסיכיאטר המטפל באדם
- הערכה פסיכוסוציאלית
- הערכה תפקודית
- דפי הבקשה עצמה (עמ' 13-14 בקובץ)
בנוסף, חייבים לספק לוועדה שני אישורים מביטוח לאומי: אחד ממחלקת נכות המצייון את אחוזי הנכות של האדם, ושני ממחלקת שיקום, בכדי לוודא שהאדם לא מקבל כבר שירותי שיקום מטעמם ולמניעת כפל שירותים.
בקובץ הטפסים ישנו דף לבקשת המידע מכל אחת ממחלקות אלה של ביטוח לאומי. על הפונה לגשת לביטוח לאומי ולבקש שימלאו לו טפסים אלה. אפשרות נוספת הינה לפנות בדואר (בנפרד לכל מחלקה), ואז צריך גם להוסיף דף של ויתור סודיות לכל אחת מהמחלקות. מנסיוני, זמן הטיפול בבקשות אלו דרך הדואר הוא בסביבות חודש.
ישנם מספר טפסים שציך למלא רק במקרים ספציפיים: דו"ח סיעודי לאנשים המצויים באשפוז בזמן הפניה, טופס מיוחד לבקשת שירותי חונכות, סיעוד, וטיפולי שיניים. אם לא מבקשים שירותים אלה אין צורך למלא הדפים הללו.
את כל הטפסים יש לשלוח בדואר לרכז השיקום האיזורי (הכתובות נמצאות בקובץ). מומלץ מאד לשמור עותק של כל הטפסים למקרה שמשהו יאבד בדרך. אז יקבע זמן לוועדה (לרוב מתקיימת פעם בחודש), והתהליך יתחיל.
הפניה לועדה היא שלב משמעותי בתהליך השיקום אבל בהחלט לא האחרון.
בפוסטים הבא אנסה לספר קצת יותר על התהליך כולו, כיצד לבחור שירות ספציפי ועוד.