"איך אתה יכול לשמוע את כל הסיפורים האלה?"

כאשר אני מספר לאנשים שאני עוסק בטיפול נפשי, אחת התגובות הכי נפוצות היא – "תגיד, זה לא נורא קשה לך? כל הסיפורים הקשים האלה? דברים לא נשארים איתך?".

אני לרוב מגיב לאמירות האלה בהסבר שכן, לפעמים זה קשה, אבל שלצד הקושי יש עניין רב, הנאה ואמת שאין בשום מקום אחר. זה נכון, יש סיפורים קשים. יש כאב. לפעמים זה נשאר איתי. אבל זה לא בהכרח דבר רע. לעתים קשה לדעת איך ואם אפשר לעזור למישהו, ויש הרבה עמימות וחוסר ודאות. מצד שני, יש גם הצלחות. לפעמים אני מקל על אנשים באופן משמעותי. אני מסביר שאני חש בר מזל – יש לא מעט ימי עבודה שאותם אני מסיים בתחושה שלא יכלתי לנצל את היום יותר. זו תחושה של סיפוק, מיצוי עצמי ומשמעות. השיחה אז הולכת למקום של התפעלות ממני: "כל הכבוד, זו עבודת קודש… אני לא הייתי עומד בזה ". אני לרוב חש חוסר נוחות מסוים מכך.

אחת הסיבות לאותו חוסר נוחות היא שבמישור עמוק יותר, שיחות כאלה משקפות את הפחד של אנשים מפני רגש, ומפני הדברים שנמצאים ממש בקצה שדה הראיה שלנו. זהו הפחד מהכאב של הזולת, אבל יותר מכך – מהכאב של עצמנו. זאת משום שהזולת הוא מראה לנפש שלנו. אנשים לא מפחדים ממפגש עם הנפש של זולתם; הם מפחדים מהמפגש עם עצמם.

לכל אחד ישנם 'התרחישים הגרועים מכל' שלו. כל אחד מאיתנו יכול לדמיין תנאי חיים שלא היה רוצה לפגוש בהם, שמלחיץ אותו בכלל לחשוב עליהם, שרוב הזמן הוא מרחיק מהתודעה. זה שונה עבור כל אחד. יש אנשים שבשבילם מחלה קשה היא דבר בלתי נסבל. יש כאלה שהרעיון של להיות ליד מישהו אבדני מלחיץ אותם נורא. יש אנשים שמזדעזעים ממחסור כלכלי. אחרים מפחדים מכעס, מאלימות, או ממין. כל אחד וה'סרט' שלו.

אם מבררים יותר לעומק, מגלים שאותם תסריטים לא נמצאים אצלנו במקרה. הם נשענים על חוויות חיים. על דברים שקרו לנו. על דברים שראינו אצל אנשים משמעותיים לנו. אלה דברים שאנחנו לא אוהבים לחשוב עליהם. קוראים לזה הדחקה. זה מנגנון טבעי שבני אדם מפתחים כדי להגן על עצמם פסיכולוגית. יש לו יתרונות רבים, אך יש לו גם חסרונות.

אם נגרד את פני השטח, נוכל לגלות משהו על עצמנו. ממה אנחנו מפחדים? מה קרה לנו? התשובה משתנה מאדם לאדם. לעתים קרובות נגלה שהדברים שאיננו יודעים על עצמנו שולטים על חיינו, וכובלים אותנו בשלשלאות ברזל.

טיפול נפשי מציע דרך לידיעה והכרה של עצמך. מתוך אותה הבנה, לעתים נפתחת הדרך לשינוי. זה לא תמיד קל. אבל זה תמיד מעניין, ובעיני, כמעט תמיד כדאי.

סגור לתגובות.